חיובי יורש לפי צוואה והכללים לביצוע החיובים - המדריך המלא ליורשים לפי חוק בישראל...
חיובי יורש לפי צוואה והכללים לביצוע החיובים - מדריך ליורשים
x דיווח על תקלה
תאור תקלה:
שם:
דואר אלקטרוני:

 מרכז המידע להליכי
גירושין ודיני משפחה
בהנהלת עו"ד שרון סגל
בהנהלת עו"ד
שרון סגל

להתגרש בתנאים שלך! פתרונות יצירתיים בענייני משפחה
וגירושין בהתאמה אישית עבורך
תמיד למען הזכויות שלך יעוץ מומחים בנושא ירושה וצוואה
ופתרון אפקטיבי לסכסוכי ירושים
לחזק את הזוגיות! הסכם ממון הוא הבטחון שלך
לעתיד שקט ורגוע
שמירה על האינטרסים שלך! הדרך לפירוק השיתוף
בליווי משפטי אישי ובהליך מזורז
נסיון ואסטרטגיה מנצחת! הדרך המהירה והאפקטיביות
לחלק את הרכוש המשותף שלכם!
x

חיובי יורש לפי צוואת המנוח

Hebrew
תאריך: 27/07/2014 08:47   

סעיף 45 לחוק הירושה קובע שהמצווה רשאי להורות בצוואתו על  דברים שהיורש חייב לעשותם או שעליו להימנע מביצועם במה שהתקבל במסגרת נכסי העיזבון.

כל המעוניין במימוש החיוב המופיע בצוואה רשאי לדרשו, כולל חיוב שיש לו עניין לציבור.

פסק דין המדגים את סעיף 45 הוא ע"א 87/ 545. הרקע למקרה הוא בני הזוג שמעון זאב קסטנר ויהודית רייטר אשר חיו בזוגיות ללא נישואין משנת 1968. בשנת 1971 ערך כל אחד מהם צוואה המורה על הותרת כל הרכוש לבן הזוג.

לשיחה אישית עם עורך דין חייג/י: 052-2226699

יחד עם זאת, הוסיפה יהודית רייטר בצוואתה: "...מחייבת אני את שמעון זאב קסטנר, שמהרכוש שיקבל אחרי בירושה על סמך צוואה זו ייתן בירושה לדפנה גרינברגר נכדתה של אחותי... מה שיישאר אחרי מותי".

נפסק שהוראה זו של המצווה נכללת בסעיף 45 לחוק חיובי יורש.

בהבדל מסעיף 45 שמשמעותו הינה, שרק באמצעות פעולות היורש הראשון, שלגביהן קיבל הוראה מהמוריש יזכה אדם שלישי, סעיף 42 לחוק הירושה מאפשר למצווה להוריש את העיזבון ליורש ראשון ומה שייוותר ממנו לאחר פטירת היורש הראשון יועבר ליורש שני.

לפיכך שמשמעות הסעיף היא שאדם שלישי יכול לזכות באופן ישיר ביתרת העיזבון, ללא התניה בפעולות היורש הראשון.

דוגמאות מפסיקת בית המשפט בנושא חיובי יורש

את ההבדל בין הסעיפים 45 ל–42 לחוק הירושה ניתן להבין מפסק דין בעניינו של משה דוד שמחה פסק דין משוער - ת.א. 3139/01, העוסק בזכותו של יורש שני, בצוואה הכוללת הוראה של יורש אחר יורש.

בצוואת המנוחה צוינה הוראה מגבילה לפיה היורש הראשון שהוא גם הנתבע, ימנע מלמכור זכויותיו בדירה לאחרים וכן יהיה מחויב להעביר זכויות אלו בעתיד, למי מבניו אשר נולדו עוד בחיי המנוח.

נפסק שמרגע שזכה היורש הראשון לאחר מות המצווה, ההחלטה כיצד לנהוג בעניין הדירה נתונה בידיו וזאת לפי סעיף 42ב לחוק. כמו כן גם אם ידע הנתבע שהמנוח ציווה שהזכויות בדירה יועברו בעתיד לבניו, אין בכך להגביל את זכותו לפעול בעיזבון שקיבל כברכושו.

עם זאת מאחר שלפי החוק, המוריש רשאי להתנות על סעיף 42 ולהטיל מגבלות על יכולתו של היורש הראשון לעשות בעיזבון כבתוך שלו ולאור העובדה שהמנוח ציווה במפורש שהיורש הראשון מנוע מלמכור זכויותיו בדירה לאחרים ומחויב להעבירן למי מבניו שנולדו בחיי המנוח, נפסק שההוראה המגבילה בצוואה גוברת על ההוראה בסעיף 42ב לחוק ושהנתבע אינו יכול להעביר את הדירה לצד ג', חוץ מלבניו.

חיוב או תנאי - סעיף 43 לחוק הירושה לעמות סעיף 45חיובי יורש לפי צוואת המנוח

בעניין ההבדל בין חיוב לתנאי, סעיף 45 מתייחס לחיוב אשר עליו מצווה המוריש.

אי קיומו של החיוב אין בו בכדי לפגוע בהוראה והיא ממשיכה להתקיים גם ללא קיום החיוב. לעומת זאת, אי מילויו של תנאי בהוראת הצוואה, עלול לגרום לביטול ההוראה ומכאן שחיוב חלש יותר מתנאי, אך כל המעוניין במילוי החיוב זכאי לתבוע את קיומו.

הבחנה נוספת הנהוגה בנושא חיובי יורש, הינה בין סעיף 45 וסעיף 43 לחוק הירושה.

לפי סעיף 43 המתייחס לתנאי דוחה, המצווה יכול להורות על כך שיורש יזכה בכל העיזבון או בחלקו, אם מתקיים תנאי מסוים או אם מגיע מועד מסוים, למשל הנכדים יזכו בחלק מן הירושה רק עם הגיעם לגיל 18.

לעומת זאת סעיף 45 מתייחס לחיובים המוטלים על היורש, לעשות פעולה עם נכסי העיזבון, כאשר אי מילוי החיוב אינו מערער בהכרח את ההוראה, מאחר שרוב ההוראה עוסקת בהעברת הנכס ולא בחיוב.

לפיכך, משמעותו של המונח תנאי דוחה הינה, שהיורשים יכולים לקבל העיזבון רק כאשר מתקיים התנאי והנכסים שמורים עד אז אצל הנאמן.

המונח חיוב לעומת זאת, מתייחס למצב בו היורשים זכאים לרשת מיד, אך מחויבים לקיים את החיוב שהוטל עליהם.

פסק הדין רע"א 95/ 5715 עוסק בשאלה האם הסייג אשר הופיע בצוואת המנוח הינו תנאי דוחה או חיוב.

במקרה זה סייג המנוח את זכותם של היורשים לרשת את רכושו וליהנות ממנו בהוראות שהוכנסו לסעיף 2 בצוואה:

"...כל רכושי יינתן לילדי אחי בתנאי שכל קרן הרכוש ופירותיהם יישארו בישראל ויושקעו תמיד בישראל. בני אחי יוכלו ליהנות מהקרן והפירות אך ורק בישראל. במקרה ואחד או יותר מבני אחי יבואו להשתקע בישראל יוכלו ליהנות ולהשתמש בירושה כאוות נפשם".

הדיון נסב כאמור סביב השאלה האם הסייג הוא תנאי דוחה כמצוין בסעיף 43 לחוק הירושה ואז אין היורשים רשאים לרשת עד שיתקיים התנאי והעיזבון יישאר עד מימוש התנאי בידי הנאמן או שהוא מוגדר כחיוב, כמצוין בסעיף 45 לאותו חוק ואז יכולים היורשים לקבל את הנכסים באופן מיידי, אך עליהם לעמוד בחיוב שהטיל המצווה זאת אומרת להשקיע את הנכסים רק בישראל.

נפסק שניתן לחלק את הסייג באופן כזה שהתנאי שבתחילת הסייג המוגדר כזכות ההנאה, הוא בגדר חיוב והתנאי שבסופו המוגדר כזכות לרשת, נופל לגדר תנאי דוחה. הסיבה לכך היא שההנאה מהרכוש היא מיידית ולא מותנית אך כרוך בה חיוב והזכות לרשת עתידית ומותנית בהתקיימות התנאי.

מאחר שלא השתקע אף אחד מהיורשים בישראל דחה הנאמן, המפקח על מימוש הוראות הסייג, את בקשותיהם לקבל בעלות על נכסי העיזבון.

לגבי תנאים בנוגע לרכוש שאינו במסגרת העיזבון, סעיף 45 מתייחס לחיוב היורש לפעול במה שקיבל במסגרת העיזבון בלבד.

לפיכך אדם אינו יכול להותיר צוואה לגבי רכוש שאינו שלו, אך אם המצווה התנה את הזכייה בנכסיו בכך שהיורש יעביר מרכושו לאחר, יורש שרוצה להיפטר מתנאי אשר מחייב אותו להעביר מרכושו לאחר, יצטרך להתנתק גם מן הרכוש בו זכה.

במקרים אלו יכול היורש לבחור בין קבלת הצוואה, תוך נטילת האחריות לקיים את הוראת המצווה לגבי הנכסים בהם זכה ובין האפשרות לוותר על הצוואה באופן מוחלט, כולל ההוראות המזכות אותו בנכסים.

לאור העובדה שהמוריש רשאי להורות בצוואה שזכויות היורש יוגבלו בתנאים המצוינים בצוואה, עולה סוגיית פירוש התנאי בדרך הצמצום.

קיראו בהרחבה על: פרשנות צוואה

בפסק הדין ע"ש ירושלים 84/ 39, נבחנה השאלה האם יש לפרש את התנאי בצמצום או בהרחבה. המנוחה במקרה זה השאירה הוראה, לגבי דירה אשר הותירה לבנה, לפיה היורש לא יוכל למכור את הדירה לדייר המתגורר בה.

עם פטירתה העביר הזוכה בדירה את הנכס לבנו והבן חתם מייד על מסמכי מכירה של הדירה לדייר המתגורר בה.

השאלה שנדונה בבית המשפט הייתה האם העובדה שהזוכה לא מכר את הדירה בעצמו לדייר אלא עשה זאת באמצעות בנו היא עקיפה של התנאי או שניתן לפרש את התנאי כך שפעולה זו לא גרמה להפרתו.

נקבע שיש לפרש את התנאים המגבילים בדרך הצמצום, כך שהאיסורים שקבעה המנוחה הם אישיים ולא מהווים שיעבוד או הגבלה לצמיתות של זכויות הבעלות בדירה.

האמירה בהצעת חוק הירושה תשי"ב 1952 כי "יש להגביל את שלטון המת על החיים" היא אמירה אשר עולה ממנה שניתן להגביל את שליטת המנוח ברכושו ובזכויות הבעלות ברכוש זה. לפיכך, במקרה הנדון העדיף בית המשפט את הפרשנות המצמצמת וקבע שמכירת הדירה בעקיפין אינה מהווה עקיפה אסורה של התנאי.  

סעיף 45 לחוק הירושה מאפשר גם פיקוח על מילוי הוראות הצוואה. בפסק דין ת"ע 01/ 00304 משנת 2002, בפני השופט יהודה גרניט, נדון מקרה בו ציוו המנוח והנתבעת את כל רכושם למי מביניהם שיישאר בחיים, אך במסגרת התנאי אשר קובע שהנותר בחיים ישתמש בעיזבון לצרכיו הוא בלבד, ללא העברתו לאחרים או לצרכיהם.

התובע, בנו של המנוח מנישואין קודמים, הגיש תביעה על מנת שיינקטו אמצעים לשמירת זכויותיו במסגרת פיקוח על הוראות הצוואה. השופט גרניט קבע שיש הצדקה לחששו של התובע ואף על פי שהנתבעת טוענת שאין בכוונתה להפר את הוראות הצוואה אין בכך למנוע מתן צו.

מדובר בצו מניעה זמני מסוג QUIA TIMET, שמטרתו להקדים תרופה למכה וזאת כאשר קיים חשש סביר מהפרת הוראות הצוואה על ידי היורש.

יש לציין שלנתבעת לא ייגרם נזק מכך שיינקט אמצעי השומר על זכותו העתידית של התובע, אולי רק טרדה מכך שיהיה עליה לשכנע את מנהל העיזבון לגבי צרכיה או את התובע במקרה שיוציא בית המשפט צו מניעה או שתירשם הערת אזהרה.

לעומת זאת לתובע צפוי נזק רציני במקרה שנכסי העיזבון שהיו יכולים להגיע אליו יילקחו ממנו על ידי הנתבעת, עקב מילוי צרכיה בניגוד לצוואה.

לבסוף השופט קבע, שסעיף 45 נועד לאפשר לתובע פיקוח על מימוש הוראות הצוואה, כך שהנתבעת תשתמש בנכסי העיזבון לצרכיה ומחסורה בלבד.

לגבי הכספים ודמי השכירות שמקבלת הנתבעת, הם אינם בסכום גבוה במיוחד וגם ניתן להסתמך על כך שהנתבעת תשתמש בהם רק לצרכיה, אך בעניין הדירה, אשר הנתבעת ירשה מהמנוח מחצית מזכויות החכירה, יש לתת סעד לתובע בכך שתובטח לו אפשרות להתנגד למכירת הדירה באם יוכיח שהנתבעת מתכוונת להעביר את הזכויות בדירה שלא לצרכיה ומחסורה בלבד.
 
הפיקוח יעשה באמצעות רישום הערה בפנקס המקרקעין ואו במנהל מקרקעי ישראל, לפיה הזכויות בדירה לא יועברו לפני שרשם המקרקעין או פקיד המנהל האחראי להעברת זכויות החכירה ישוכנעו, שהבקשה להעביר זכויות אלו בדירה נמסרה כדין לתובע.

לאחר שיתברר שההודעה נמסרה כדין יוכל התובע לפנות לבית המשפט, תוך 30 ימים מיום מסירת ההודעה, כדי לקבל צו המונע את העברת הזכויות בדירה. במידה ולא יוצג צו מניעה לרשם המקרקעין או למנהל מקרקעי ישראל במועד שנקבע, אזי יועברו הזכויות בדירה לפי בקשת הנתבעת. האמצעי שפורט מהווה צו מניעה כלפי הנתבעת וצו עשה כלפי רשם המקרקעין.

ליחצו כאן לקבלת יעוץ משפטי אישי בענייני צוואה וירושה


הליכי גירושין פורום משפחה יצירת קשר 052-2226699