...

Divorced

מרכז המידע להליכי גירושין ודיני משפחה
מרכז המידע להליכי גירושין ודיני משפחה

ערעור מזונות ילדים

ערעור על חיוב במזונות ילדים

 

בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב פסק (תמ"ש 49159-10-11) תשלום מזונות לילדים הקטינים במגרת הליכי גירושין של ההורים.

בית המשפט חייב את האב לשלם את התשלומים המפורטים: 1500 ₪ לחודש לכל ילד כמזונות בסיסיים, מחצית עלות גנים וצהרונים, מחצית עלות הוצאות חינוך, סל תרבות, מחזור קייטנה בקיץ ובפסח, מחצית הוצאות רפואיות חריגות, שלא מכוסות בסל הבריאות, 20% מדמי שכירות ועד לסך של 1500 ₪ לחודש.

האב לא השלים עם פסיקת בית המשפט לענייני משפחה וערער עליה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (עמ"ש 21376-09-12 מ.ש. נ' ג.ש. ואח').

תמצית הערעור

לטענת המערער בית המשפט בחר לפסוק לפי הגישה הפחות צודקת מבין הגישות האפשריות בדין האישי, ככל שמדובר בחלוקת נטל המזונות בין ההורים בצורה הוגנת ושוויונית, יותר מזו שנפסקה.

לפי החישוב של המערער, אילו בית המשפט היה פועל לפי טענתו, הוא היה נדרש לשלם רק 25% (במקום 50% שנפסקו לו) מעלות הגנים, הצהרונים, הקייטנות והמטפלת.

עוד טען, כי בית המשפט לא לקח בחשבון את העובדה שיש לילדים משמורת משותפת, שגרושתו ואם ילדיו מרוויחה יותר, שמשרד החינוך מסייע במענקים, שלגרושתו ואם ילדיו יכולת כלכלית גבוהה מזו שקבע בית המשפט.

אשר על כן דרש לא לחייב אותו: בתשלום עבור דמי שכירות כי לגרושתו יש דירה משלה, בתשלום עבור קייטנה בחג הפסח כי הוא מוכן שישהו אצלו וכן בתשלום מזונות מעל גיל 15 ובתקופת שירותם הצבאי של הקטינים.

הדיון בערעור והכרעת הדין

המערער מבקש מבית המשפט לערעורים לדון ולהכריע בסוגיה שכלל לא עלתה בערכאה הדיונית. הכלל הוא, שבית משפט לערעורים לא ידון בנימוק ערעור שלא נטען בדרגה הראשונה.

ערכאת ערעור רשאית במקרים חריגים לסטות מהלכה זו ובלבד שהטענה היא "בגדר פרשנות משפטית" ומבוססת על המסגרת העובדתית שהוכחה בראיות בערכאה הדיונית.

לשיטת בית המשפט "השימוש בחריג נתון לשיקול דעתה של ערכאת הערעור ונראה כי ראוי שיעשה כשמדובר בשאלה משפטית חשובה שיש אינטרס ציבורי בקביעת הלכה בעניינה ובאותם מקרים מתאימים שתוצאת פסה"ד אינה צודקת במידה ניכרת".

מהעיקרון המנחה אל המקרה הפרטי של המערער, פסק בית המשפט כי טענות המערער בדבר הגישות הפרשניות השונות שקיימות בדין העברי והמכוונות לחלוקת נטל המזונות בצורה הוגנת ושוויונית יותר לא נטענו בבית משפט קמא ולכן תוצאת פסק הדין אינה בלתי צודקת באופן המצדיק החלת החריג.

ההיפך הוא הנכון במקרה הנדון.

המערער, לשיטת ערכאת הערעור אפשר לבית המשפט לענייני משפחה לפסוק לפי הפרשנות הקלאסית של ההלכה הפסוקה, כפי שעולה גם מהוראות סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה, לעניין הדין הקובע.

במקרה של המערער שהוא וגרושתו יהודים, חל עליהם הדין העברי. לפי דין זה, האב חייב בתשלום מזונות ילדיו עד גיל 15. חובה זו מקורה בתקנת חכמים והרבנות הראשית וכן מכוח פרשנות הדין העברי בפסיקות של בית המשפט העליון. מעל גיל 15 של הילדים, חל דין צדקה של שני ההורים.

המערער הסכים בערעורו כי חלה על האב החובה לספק את הצרכים ההכרחיים של הילדים לרבות, דיור, חינוך, בריאות תקשורת ונסיעות.

לעומת זאת בכל הנוגע לצרכים הנוספים הנכללים בהגדרה של דין צדקה כמו: נופש, בתי מלון, טיולים, בילויים ובגדי מותגים, האב ישלם עבורם רק לאחר שבית המשפט יקבע את גובה התשלום עבור הצרכים המיוחדים והלא ההכרחיים, בכפוף לקביעה מאוזנת בדבר יכולתו הכלכלית וצרכיו של האב ובמילים אחרות, אם יתברר לאחר שקלול הנתונים שהוא עונה להגדרה "אמיד".

ואכן מחומר הראיות נמצא שהאב משתכר 15,000 ₪ נטו לחודש ועל כן הוא עונה להגדרה "אמיד" לצרכי חיובו במזונות מכוח דיני הצדקה.

כחיזוק לגישתו הביא בית המשפט ציטוט מפסיקתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"מ 1102/06 ד' מ' נ' מ' א' ואח') בזו הלשון: "כל עוד החוק בישראל מפנה לעניין חיוב המזונות אל המשפט העברי, נותר על כנו הכלל הבסיסי לפיו חובת האב לזון את ילדיו ולשאת לבדו במזונות המינימליים של כל ילד בסך של 1150 ₪ לחודש לילד (ללא מדור וללא גן), כאשר הסכום לילדים נוספים יהיה נמוך יותר.

השתתפות האם מדין צדקה תהיה בהתאם להכנסתה הפנויה, לאחר סיפוק צרכיה שלה, מכוח עקרון השוויון… הוצאות חריגות ישולמו על ידי שני ההורים, כאשר בדרך כלל החלוקה ביניהם היא שוויונית, אך במקרים בהם יש פערי הכנסה משמעותיים, מן הראוי לחייב את אותו הורה שהכנסתו הפנויה (לאחר תשלום המזונות) גבוהה יותר, בחלק יחסי גבוה יותר של אותן הוצאות חריגות"

בנוסף לאמור קובע בית המשפט כי בית משפט קמא, היה ער לפער ההכנסות בין הצדדים ולקח אותו בחשבון בעת חלוקת הנטל.

החיוב במטפלת היה רבע מהשכר ולא מחצית כנטען, לא הוטלה על המערער השתתפות במימון חוגים, עבור הוצאות הדיור לקטינים הוגבל חלקו ל 20% מהעלות ולא יותר מ 1500 ₪. בעניין פער ההכנסות קבעה ערכאת הערעור כי אין מקום להתערב למרות עמדתה כי אפשר היה להתחשב קצת יותר לטובת המערער.

בית המשפט מצא לנכון גם לא לשנות את פסיקת בית משפט קמא בעניין הכנסות האם, שמקורן מעבודה, בתוספת דמי שכירות עבור דירת מגורים הרשומה על שמה. התקבלה טענת האם בדבר העברת דמי השכירות לאמה, שלא הוגדרה כחלק מהכנסתה. הואיל ומדובר בממצא עובדתי, ערכאת הערעור לא נוהגת להתערב.

באשר לכספים המופרשים על ידי האם והמעביד שלה לצורך חיסכון פנסיוני, נפסק כי אין לזקוף הפרשות אלו כחלק מהכנסות האם לצורך ההתחשבנות הכוללת. באותה מידה שלא זוקפים הפרשות אלו של האב כחלק מהכנסותיו בהיותו חייב בתשלום מזונות, כך לא ניתן לפסוק אחרת בעניין הכנסות האם וההפרשות לחיסכון עתידי.

אילו ערכאת הערעור הייתה מתערבת בהחלטה של בית משפט קמא בעניין מזונות בסיסיים והכרחיים של הקטינים, מדובר היה לפי ערכאה זו בהתערבות בלתי ראויה באוטונומיה של הערכאה הדיונית – בימ"ש למשפחה – שהינה ערכאה שיפוטית מקצועית וייחודית.

ברמה העקרונית קבעה ערכאת הערעור כי פסיקת מזונות נכונה לעת נתינתה ויש בה משום צפייה מסוימת כלפי העתיד. אין איש יודע מה יצפה העתיד. אל מול שינוי נסיבות שעשוי להפחית את המזונות יכול שיחול שינוי הפוך שעשוי להביא להגדלתם. מכאן הכלל, שיש להגיש תביעה חדשה שתוכיח שינוי נסיבות מהותי / משמעותי שיש בו כדי להצדיק את בחינת המזונות מחדש.

בתיק הנדון, המערער חויב במזונות ילדיו הקטינים מתחת לגיל 6 המוגדרים "מקטני קטנים".

העובדה שבעוד מספר שנים הילדים יקבלו מענק מיוחד ממשרד החינוך או ממקור אחר, אין זה הזמן לקבוע שצריך להפחית אותו מסך המזונות שחייב האב לשלם.

"פסיקת מזונות איננה עניין אריתמטי. אין לדעת מה יהיה מצב הקטינים נכון למועד בו יתקבל התקבול, אם יתקבל (ומה גובהו), שמא יצדיק מצבם את אי הפחתתו, ואולי הגדלת סכום החיוב המקורי", קבע בית המשפט.

אותה גישה יש לאמץ לדעת בית המשפט עם הגעת הקטינים לגיל 15 אז שוב יעלה הצורך לבחון מחדש את הצרכים שלהם לעומת היכולת של ההורים לממן אותם. גם בנקודה זהו החליטה ערכאת הערעור שלא להתערב.

קטינים שבגרו וקבלו מזונות זכאים לקבלם גם בתקופת שירותם הצבאי. בערעור זה לא נתבע האב לתשלום מזונות במהלך השירות הצבאי, למרות שהילדים התגוררו עם האם באותה תקופה ועול כלכלתם עליה. תביעה זו לא הוגשה ולכן בית המשפט לא מחייב את האב בתשלום.

יחד עם זאת מציע בית המשפט תרופה לאם במקרה דנן מכוח הוראות בהוראות ס' 16(א) לחוק לתיקון דיני משפחה הקובע: "מי שנתן מזונות מעל למוטל עליו ולא התכוון ליתן מתנה, רשאי לדרוש החזרת היתרה ממי שקיבלה או ממי שנתן פחות מן המוטל עליו ובמידה שנתן פחות מן המוטל עליו".

במילים אחרות, יש לאם עילה בנסיבות אלו לתבוע מהאב לשלם את החלק היחסי שהיא הוציאה עבור ילדיה בתקופה הקונקרטית. במידה וההורים לא מסכימים הדדית על גובה התשלום סעיף 6 לחוק הנ"ל קובע כי "היקף המזונות, מידתם וצרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות… לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב".

ליחצו כאן לקבלת יעוץ משפטי בהליכי הגירושין!

צור קשר לייעוץ ופרטים נוספים:

שתף כתבה זו:

Facebook
WhatsApp
Email
LinkedIn

מאמרים קשורים

עורך דין גירושין רעננה
עורך דין גירושין רעננה

עורך דין גירושין רעננה שרון סגל גם אדם שיוזם גירושין מתוך הבנה שאין טעם להמשיך בחיים המשותפים, וגם מי שהתהליך

צור איתנו קשר

Seraphinite AcceleratorOptimized by Seraphinite Accelerator
Turns on site high speed to be attractive for people and search engines.